לפניהם הייתה דלת צרה עם תאורה אחורית אדומה ושלט " משי " קטן, בקושי נראה בחשכה.
אינה דפקה על דירות דיסקרטיות ותוך שניות היא נפתחה בשקט. על מפתן הדלת עמד גבר גבוה בחליפה שחורה קפדנית, עם תספורת קצרה ומבט קר. הוא הושיט את ידו בשקט וחיכה להזמנה. אינה הוציאה את המעטפה מארנקה ונתנה לו אותה. האיש בחן את הנייר מקרוב, הנהן ונסוג הצידה.
ערב טוב. היכנס, " אמר בקול נמוך.
הם צעדו פנימה, מצאו את עצמם במבואה קטנה עם קירות כהים ואורות עמומים. הם התקבלו על ידי אישה בשמלה ארוכה בצבע בורדו, עם שיער מעוצב בצורה מושלמת וחיוך מסביר פנים.
"ברוך הבא למשי." שמי אנה, אני המדריך שלך לערב הזה, " אמרה והושיטה להם שתי מסכות שחורות עם דפוסי תחרה עדינים. - בבקשה תלבש אותם." זה חלק מהכללים שלנו.
אינה לקחה את המסכה והביטה בעניין בדירות הדיסקרטיות. הוא היה קל, כמעט חסר משקל, עם סרטים רכים שקשורים מאחור. סרגיי לבש את שלו בשקט, מתכווץ מעט מהתחושה יוצאת הדופן של הבד על פניו.
אנה הובילה אותם במסדרון צר מואר בשורות של מנורות קטנות שנקבעו בקירות. העקבים שלה דפקו בשקט על רצפת השיש.
יש לנו כמה כללים, היא התחילה בלי להסתובב. - כיבוד המרחב האישי והסכמה הם העיקר. אם אתה לא אוהב משהו, פשוט תגיד לא. כאן אף אחד לא מכריח אותך לעשות משהו שאתה לא רוצה.
סרגיי הנהן, למרות שאנה לא ראתה את זה. הוא אהב שהחוקים נשמעים ברורים — זה נתן לפחות ביטחון שהמצב לא ייצא משליטה.
החדר היה מעוצב בסגנון ארט דקו: תקרות גבוהות, נברשות קריסטל, זורקות דגשים רכים, בר מעץ אדום עם תוספות מוזהבות. בפינות היו ספות עמוקות מרופדות בקטיפה אינדיגו, בעוד ניחוח עדין של בושם יקר היה באוויר, מעורבב עם רמזים לטבק ומשהו מתוק שמזכיר וניל. ניגנה מוזיקה איטית-עמוקה, עם קצב פועם שנראה כאילו נכנס מתחת לעור.
האנשים באולם היו לבושים באלגנטיות: גברים בטוקסידו או בחולצות עם כפתורים עליונים ללא כפתור, נשים בשמלות המדגישות דמויות. הכל רעולי פנים, מה שהעניק לאווירה מסתורין. מישהו רקד, התכרבל מקרוב, מישהו ישב בפינות, לחש וצחק.
אלה דירות דיסקרטיות מדהימות, לחשה אינה, רכנה לעבר סרגיי.
הוא הנהן, מביט סביבו. הוא לא היה נוח עם החושניות הגלויה הזו, אבל הוא לא יכול היה להכחיש שהמקום מרשים.
אנה הובילה אותם לבר.
כאן אתה יכול להזמין כל משקה. הברמן מכיר את כל המתכונים. אם יש לך שאלות, פנה אלי, " אמרה, ובחיוך, התרחקה.
אינה וסרגיי ישבו על כסאות גבוהים בדלפק. הברמן, בחור צעיר עם קעקועים שמציצים מתחת לשרוולי החולצה המגולגלים, הנהן בחיבה.
מה תשתה? הוא שאל.
"לי מרטיני, בבקשה," אמרה אינה.
"ואני ויסקי עם קרח," הוסיף סרגיי.
בזמן שהברמן הכין משקאות, אינה החלה להסתכל על דירות דיסקרטיות. היא אהבה לצפות באנשים: הנה זוג בפינה, שם גבר ליטף בעדינות את צווארה של האישה, והיא צחקה כשראשה נשען לאחור; הנה זוג אחר שרוקד, תנועותיהם כל כך נזילות שנראו כמעט מהפנטות. היא הרגישה שהיא גם זרה וגם חלק מהעולם הזה.
"סרז' ה, תראה כמה זה רופף כאן, " אמרה, אוחזת מעט בידו. - אף אחד לא מתבייש ברצונותיו.
"כן, זה בהחלט לא נראה כמו התאגידים שלנו," הוא ענה ולוגם ויסקי. משקה קר הרגיע מעט את עצביו.
