הוא ידע שהשיחות צודקות
חייה של נערת שיחה בחודשים האחרונים באמת הפכו לשגרה. העבודה בסוכנות שיווק שחקה אותה, ומועדי הפרויקטים האינסופיים שלו הותירו מעט זמן למשהו ספונטני. אולי הטיול הזה למועדון באמת יטלטל אותם? הוא הביט בעיניה – היה בהם כל כך הרבה תקווה ועניין אמיתי שכמעט בלתי אפשרי לסרב.
“אוקיי,” הוא אמר לבסוף, נאנח מעט. – בוא נלך. אבל אם אני לא אוהב משהו, אנחנו עוזבים. בסדר?
אינה מחאה כפיים בשמחה ופניה האירו בחיוך.
נהדר! ידעתי שתסכים. זו תהיה ההרפתקה הקטנה שלנו!
היא קפצה מכיסאה, חיבקה אותו מאחור וטפחה על הלחי. סרגיי הרגיש שהמתח בחזהו נחלש מעט, אך אי שם עמוק בפנים נותר משקע קל-תחושה מוקדמת שהערב הזה ישנה את חייהם יותר ממה ששניהם מצפים.
יום ה -15 באוקטובר הגיע במהירות בלתי צפויה. אינה הייתה במצב רוח מרומם בבוקר: היא זמזמה משהו מתחת לנשימה, סידרה בין השמלות בארון והמשיכה לשאול את סרגיי אם הוא חושב שהעגילים החדשים שלה יתאימו – ארוכים, עם אבנים שחורות, שקנתה בצומת דרכים. סרגיי, שישב ליד המחשב הנייד שלו עם המשימה הבאה בעבודה, ענה בחד-הברות, אבל בכל פעם הוא חייך באופן לא רצוני להתלהבותה.
עד הערב היא סוף סוף החליטה על דמותה של נערת השיחה. הבחירה נפלה על שמלת bodycon שחורה עם מחשוף צולל בגב וחריץ ירך גבוה-נועז מספיק כדי להדגיש את הביטחון שלה, אך לא לחצות את קו הוולגריות. היא נעלה נעלי עקב דקות שגרמו לרגליה להיראות ארוכות עוד יותר ותיק מצמד קטן. לאחר שפרשה את שערה, אינה הביטה בעצמה במראה והייתה מרוצה: ההשתקפות הראתה אישה שיודעת את ערכה ולא מפחדת למשוך תשומת לב.
הגישה של סרגיי לבחירת בגדים הייתה פשוטה יותר
הוא משך מכנסיים כהים, חולצה לבנה-רעננה, רק מניקוי יבש-ועטף בלייזר שחור מעל. במראה הוא ראה עובד משרדי טיפוסי, אבל חשב שזה אולי לטובה לא להתבלט במקום כזה.
כשיצאו מהדירה, אינה לקחה אותו בזרועה, מרפק מעט צמוד.
אתה מוכן להרפתקה? היא שאלה, מביטה בו בחיוך ערמומי.
ככל האפשר, הוא ענה, מנסה להסתיר את העצבנות שהחלה להצטבר ככל שהתקרבה למונית.
הנהג, קשיש עם שפם עבה, נתן להם מבט סקרן כשקראו לכתובת: רחוב סוד 7. סרגיי הבחין איך זווית פיו התעוותה, כאילו רצה לומר משהו, אבל שינה את דעתו. המכונית התנעה ותוך תא הנוסעים הייתה דממה, שנשברה רק על ידי זמזום שקט של המנוע וקולות העיר מדי פעם מחוץ לחלון.
אינה הביטה מבעד לחלון, אצבעותיה משכו בעצבנות את רצועת הארנק. היא לא רצתה להתוודות בפני סרגיי, אבל שתי רגשות נאבקו בתוכה: התרגשות מהבאות ופחד קל מהלא נודע. מה אם השמועות על ” משי ” יתבררו כנכונות? מה אם באמת קורים שם דברים שהיא נהגה לשמוע רק בלחישה מעמיתים לעבודה? היא הציצה בחשאי בסרגיי-פניו נותרו רגועים, אבל היא הכירה אותו מספיק כדי להבחין בעצמות הלחיים המתוחות ובשפתיים מעט קפוצות.
מה אתה חושב? – שאלו את נערות השיחה בשקט.
הוא פנה אליה, משך בכתפיו קלות.
שום דבר מיוחד. רק תוהה מה מחכה לנו. אני מקווה שיהיה בר טוב.
אינה צחקה.
אתה חנון! אנחנו הולכים למועדון נערות ליווי סגור ואתה חושב על שתייה.
מה עוד לעשות אם הכל ישתבש? הוא התבדח, ובפעם הראשונה בערב נשמעה קלילות בקולו.
